Sheva Brachot by Leil Hasder Muktzeh pot lid A Goy who leaves money on Sjabbat wrong name in a ketbuna

מקלל את חבירו בהודעת מייל וכדו’

Category: // By Rabbi: הרב ירון אשכנזי // Answer date: 13.09.2022

Share on facebook
Share on twitter
Share on telegram
Share on whatsapp
Share on email
Share on facebook
Share on twitter
Share on telegram
Share on whatsapp
Share on email

Question:

האם דינו של המקלל חבירו בהודעת מייל וכדו’ כדין אדם המקלל את חבירו בפה?

Answer:

דין המקלל חבירו בהודעת מייל וכדו’ כדין אדם המקלל את חבירו בפה שמתחייב על קללתו באיסור לאו דלא תקלל חרש, ואם קיללו בעירוב שמו של הקב”ה בנוסח ההודעה כגון שכתב לו השם יעניש אותך דינו להתחייב המלקות.
מקורות:
יראה לענ”ד לתלות שאלה זו במחלוקת הפוסקים אם כתיבת שבועה דינה כביטוי בשפתיים. כי הנה לכאורה דין שבועה בכתב גרע מקללה שכן בשבועה כתיב (ויקרא פרק ה’ פסוק ד’), “או לבטא בשפתיים”. וארבע שיטות חלוקות נמצאו בזה. יש שפסקו שאין בכתיבת השבועה כלום, וכן דעת המבי”ט (ח”א סימן ט’ וסימן ר”מ) והרא”ם (בתשובותיו סימן ע”ב) ומהר”מ גלאנטי (סימן קכ”ב)]. ויש שסברו שחייב רק בדיני שמים, וכך היא דעת מהרשד”ם הר”י הלוי והמהר”ם רבק”ש (הו”ד בגליון למהר”ם רבק”ש יו”ד סימן רל”ב), וכן פסק בשב יעקב (סימן מ”ט)]. ויש שסברו שחייב עליה כביטוי בפה וכ”פ בחוות יאיר (סימן קצ”ד)]. ויש שפסקו שדינה כשבועה מדרבנן, וכ”פ בנודע ביהודה (מהדו”ק סימן ס”ו)]. ועיין בשו”ת חתם סופר (ח”ב יו”ד סימן רכ”ז) שהאריך בזה, והעלה הלכה כדעת המחמירים שדינה כדין שבועת ביטוי בשפתיים, וכך כתב במסקנת דבריו: “אם נכתב בלשון הווה, “הריני נשבע או מקבל בחרם”, ומסרו מידו ליד חברו, אפילו לא קרא בפיו, וגם לא נקרא לפניו, ולא אמר הן, ולא שום קבלת דברים, ואפילו איננו כתב ידו, אלא כתב הסופר, והוא חתם, או עדים חתמו בציוויו, והוא מסרו ליד חברו, הרי עונש השבועה כרוך בעקבו, וכן עונש החרם. ולמאי דקיי”ל דעונש ממון עונשים מן הדין אם כן גם בית דין כופין אותו לפרוע לחבירו מה שמתחייב ע”י השבועה”, עכ”ל. וכתב עוד שבאו”ת סימן פ”ז (תומים ס”ק ו’) פקפק בזה קצת [ורצה לדמות זאת למחלוקת רבינו תם והראשונים לענין שולח עדותו בכתב], ודחה דבריו, ודעתו שיש בזה משום איסור שבועה. [ולכאורה יש ללמוד מהנפסק באו”ת כאן (אורים ס”ק ב’) שאין לכתוב באגרות שלום וכיו”ב מאותם כינויים של הקדב”ה, שדעתו להלכה שאין לחלק בין כתיבה לאמירה]. ועיין בשו”ת רשד”ם (יו”ד סימן פ’) שפסק כדעת החת”ס.
והנה מתשובת החת”ס יראה להסיק בק”ו שכל שכן קללה בכתב תחשב כקללה, דיש לומר, מה שבועה דכתיב ביה ביטוי בשפתיו, אף על פי כן דעתו שחייב, לפי שלדעתו כתיבה חשובה כביטוי, על אחת כמה וכמה קללה שלא נזכר בה לשון ביטוי בתורה.
עוד יש לומר, שגם לדעת החולקים אינו אלא מצד שבשבועה התחדש דין ביטוי בשפתיים, וכך מתבאר מדברי הנודע ביהודה (מהדו”ק סימן ס”ו) שכתב: “דבחרם פשיטא ליה דמועיל בכתב דבחרם לא כתיב לבטא בשפתיים”. הרי מבואר שלא נחלקו הנך פוסקים אלא בדין שבועה מצד המיעוט של “ביטוי בשפתיים”, אבל בכל מקום שלא נאמר מיעוט זה, דין כתב כדין אמירה בפה ממש, כנ”ל פשוט.

Skip to content