Sheva Brachot by Leil Hasder Muktzeh pot lid A Goy who leaves money on Sjabbat wrong name in a ketbuna

גר בקבלת מצוות

Category: // By Rabbi: הרב עופר עוזרי // Answer date: 05.09.2022

Share on facebook
Share on twitter
Share on telegram
Share on whatsapp
Share on email
Share on facebook
Share on twitter
Share on telegram
Share on whatsapp
Share on email

Question:

מדוע אין לרבנים סמכות ושיקול דעת להקל בענין קבלת גרים בזמן הזה שהרבה רוצים להתגייר אבל לא רוצים להיות ממש דתיים?

Answer:

נחלקו הראשונים אם תוקף הגירות הזמן הזה היא מהתורה, או מדרבנן מדין שליחותייהו. הרשב”א (יבמות דף מ”ו ע”ב) כתב טעם שמקבלים גרים בזמן הזה לפי שמעיקר הדין לא צריך להיות משפט הגר דוקא בפני סמוכים כי מתיבת ‘לדורותיכם’ שבפסוק (במדבר פרק ט”ו פסוק י”ד): “וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם” נלמד שבכל הדורות מקבלין גרים ואפילו בזמן הזה דליכא מומחין, כדאיתא בכריתות (דף ט’ ע”א) “אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים, ומתרצי, אמר רב אחא בר יעקב: “וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדרתיכם (במדבר פרק ט”ו פסוק י”ד)”. הרי שממילת לדורותיכם למד רב אחא בר יעקב שקבלת גרים בזמן הזה הוא מדאורייתא.
אולם הרמב”ן (ביבמות שם) תירץ שאף שכתוב ‘משפט’ בפרשת גר ומזה נלמד שצריך שלשה דיינים לקבלת גרים, אין הכרח שיהיו הדיניים מומחים סמוכים.
מדבריהם משמע בפשיטות, שאין נזקקים לסמוכים בכדי לקבל גרים, ולשיטתם יראה בפשיטות שלכו”ע דין גרים בזמן הזה הוא מדאורייתא.
אולם תוספות ביבמות (דף מ”ז ע”א ד”ה משפט) כתבו וז”ל: “יש לומר דשליחותייהו עבדינן כדמשמע נמי בשילהי המגרש, וכמו שחשו לנעילת דלת בפני לווין חשו נמי לנעילת דלת בפני גרים”. וכעין זה כתב הר”ן (גיטין דף מ”ט ע”ב. ד”ה כי): “אף על גב דלא שכיח, דלהכניס אדם תחת כנפי השכינה עדיף מממונא דשכיח”. וכך כתב הסמ”ע (כאן ס”ק ג’) וז”ל: “ונראה לי דהוא הדין לשאר עניינים גדולים שהרי אמרו לקבל גרים בזמן הזה אף על גב דלא שכיח” וכו’, עכ”ל. הרי שלשיטתם דין קבלת גרים אליבא דהסוברים שכח דין שליחותיהו הוא מדרבנן, אינה אלא מתקנת חכמים.
ועיין באו”ת (אורים סימן א’ ס”ק ג’) ובנתה”מ (שם חידושים ס”ק ב’) שכתבו טעם אחר: שכל שלא שייך בו חסרון כיס אינו נמדד אלא לפי מידת שכיחותו, ובזה מתרצים: ‘לכך מקבלים גרים וכופין על הגט בזמן הזה הואיל והם שכיחים’.
וקשה לשיטתם שהרי אף ‘צער’ ו’בושת’ שכיחים, ואין דנים בהם בזמן הזה אפילו שאין בהם חסרון כיס לניזק. ויש ליישב שמכיון ששומת ‘צער’ ו’בושת’ היא בממון [כמבואר בגמ’ ב”ק דף פ”ה ע”א “ששמין אדם כמה כיוצא בזה רוצה ליטול כדי שיצערהו או יבישוהו כהאי גוונא”] דינם כדין דבר שבממון, ולא נאמרו דבריהם שנמדד כל דבר לפי מידת שכיחותו אלא בדבר שאינו ממון כלל.
ויש להעיר שבסוף דבריהם מציינים האו”ת ונתה”מ להסמ”ע ס”ק ג’ לאמור שכך היא דעת הסמ”ע. וקשה שהלא בדבריו מפורש ההיפך, שטעם שמקבלים גרים אינו משום דהוי שכיח, אלא משום דהוי בגדר דבר גדול. ועוד קשה, שהרי כתב הר”ן בגיטין (מט, ב) דגירות בזמן הזה לא שכיח, וצ”ע
ואחר המבואר שלדעת תוס’ והר”ן תוקף מעשה גירות בזמן הזה הוא מדין שליחותייהו, יתבאר שלדעתם תוקף דין שליחותיהו הוא מדרבנן, וממילא לדעתם גר בזמן הזה הוא עדיין גוי מהתורה הגם שעבר את כל שלבי סדר הגיור כדת וכהלכה. אולם לדעת הרמב”ן והרשב”א הגירות המתגייר בזמן הזה הוא מהתורה, שכך נלמד מיתור לשון ‘לדרתיכם’ בפרשת הגר. ועיין היטב בדברי הכסף משנה והאור שמח בפרק י”ג מהלכות איסורי ביאה (הלכה ט”ו) שכן כתבו ללמוד בשיטת הרמב”ם.
בספרי אחרוני זמנינו נמצאו בזה חמשה נפק”מ לדינא. א’. אם מותר להשיאו ישראלית. ב’. אם מותר לאכול משחיטתו. ג’. אם יש חיוב כרת על ביאת גיורת נדה. ד’. אם מועילה גירות שנעשתה נגד תקנת חכמי המקום. ה’. אם מועילה גירות שקיבלו דיינים שידעו בשעת הגיור שאין כוונת הגר שלמה להתגייר, ועוד כהנה רבות כפי שיתבאר להלן.
זכורני שראיתי לאחד מאחרוני זמנינו שכתב שלדעת הסוברים שאפשר לחדש את הסמיכה בזמן הזה ודאי שאין ללמוד מפסוק ‘לדורותיכם’ היתר לקבל גרים ע”י דיינים שאינם סמוכים, שהרי אפשר לקבל גרים על ידי דיינים סמוכים גם בזמן הזה אחר שיחדשו את הסמיכה, וכתב שמטעם זה לא הביא הב”י כאן אלא את תירוצו של הר”ן שמדבריו משמע שדין גירות בזמן הזה הוא מדין שליחותייהו כי לדעתו אפשר לחדש את הסמיכה בזמן הזה ולכן הוכרח לתירוצו של הר”ן שמדבריו נלמד שאכן תוקף הגירות בזמן הזה הוא מדרבנן.
ועל השקפת הסוברים שתוקף הגירות בזמן הזה הוא מדרבנן האריכו האחרונים לתמוה מאוד. עיין בשו”ת זית רענן (כרך ב’ סימן מ”ו אות ד’) שתמה אם כן היאך אפשר להשיא לגר אשה ישראלית, הרי מהתורה הוא גוי ובפרט אם היה קודם לכן עבד כנעני שיש בזה משום לאו דלא יהיה קדש. עוד הקשה, אם כן איך נאכל משחיטתו והרי אין כח ביד חז”ל לעקור דבר תורה בקום ועשה. ועיין בשו”ת אחיעזר (ח”ג סימן כ”ו) שהוסיף לתמוה שאם כן ימצא שאין חיוב כרת בנדה גיורת, וזה לא שמענו. ובאורח משפט (חו”מ סימן א’) הוסיף לתמוה שהרי כל החיוב לקיים את מצוות דרבנן נובע מחיוב דאורייתא של לא תסור, ובזה נמצא שגר זה שמדאורייתא הוא גוי אינו מצווה במצות התורה לשמוע בקול דברי חכמים, אם כן למאי נפק”מ שהוא גר. [וכעין זה תמה בטורי אבן (מגילה דף כ”ד ע”א) על שיטת תוס’ הסוברים שסומא חייב במצוות רק מדרבנן. ועיין בזה אריכות דברים גדולה מאוד בספר דברי יעקב להגר”י עדס (יבמות דף מ”ו ע”א סימן א’) ובספר משנת הגר להג”ר משה קליין (עיונים סימן י”ב) ובספר משכיל לדוד להגר”ד לאו (סימן ל”ח). עוד עיין מש”כ בזה בתשובת הג”ר בנימין דיסקין בספר באר ראי (תשובה בהיתר עגונה סעיפים י”ד ט”ו)]. ולכן נקטו בפשיטות שודאי העיקר כדעת הסוברים שתוקף הגירות בזמן הזה הוא מהתורה ונלמד מפסוק ‘לדורותיכם’, וכן העלה בחידושי הרי”ם (חו”מ סימן א’). וכן נקטו בפשיטות הגר”א עזריאל בשו”ת כפי אהרן (חלק יורה דעה סימן ו’ דף ל”ד ע”ד) ובשו”ת יביע אומר (חלק ז’ חו”מ סימן א’), ולשיטתם יראה בפשיטות שאין שום צד איסור בהשאת גר לישראלית ומותר לאכול משחיטתו, והבא על גיורת נדה חייב כרת מהתורה ולכן יתחייב לעשות תיקון לנפשו.
אלא שיש בזה צד קולא, שמכיון שלשיטתם דין גירות בזמן הזה נלמד מפסוק ‘לדורותיכם’ שפירושו שכך הוא רצון הבורא שיהיה בכח חכמים שבכל דור ודור בין סמוכים בין הדיוטות לקבל גרים, יראה שלכל בית דין יש כח בפני עצמו ואין כוחו תלוי בכח וברצון אחר, ועל כן יהיה תוקף לגירות שנעשתה נגד רצון חכמי המקום [כגון נגד התקנה שתיקן הגאון רבי שאול סתהון במדינת ארגנטינה באיסור וגזירת נח”ש שלא לגייר גרים כלל, והסכימו אתו כשלושים מגדולי אותו הדור ובהם הגר”י צבי דושינסקי, הג”ר יעקב מאיר, הגראי”ה קוק ועוד, כמובא בספרו דבר שאול (יו”ד סימן ג’) וראה מה שהארכנו בזה באוצר ברית אברהם הלכות גרים סימן רסח בפסקי תשובות ס”ק כ”ב)] וכן כתב סברא זו הגרצ”פ פראנק בשו”ת הר צבי (יו”ד סימן רט”ז), אולם למעשה כתב שהעיקר כדעת הסוברים שתוקף הגירות בזמן הזה הוא מדין שליחותייהו ולכן פסק שאם גיירו בית הדין גר נגד תקנת חכמי המקום יש לערוך סדר גירות מחדש במקום אחר שמקבלים גרים, כי בית דין הגדול לא מינה את ההדיוטות לעשות גירות כזו שהיא נגד דעת חכמי המקום. וכעין זה פסק בשו”ת תשובות והנהגות (ח”א סימן תרי”א) גבי גיור שידעו הדיינים בשעת הגירות שאין כוונת המתגיירים שלמה לשמור תורה ומצוות, שמכיון שהעיקר כשיטת הסוברים שתוקף הגירות בזמן הזה הוא מדין שליחותייהו, על כן גירותם בטלה ומבוטלת כי ודאי לא נתמנו ההדיוטות מהסמוכים מדין שליחותייהו לקבל גרים בכהאי גוונא. ולשיטתם זו הדרא קושיית כל האחרונים הללו לדוכתא, אם כן איך משיאים אותו ישראלית ואיך אוכלים משחיטתו, דהא ניחא לדעת כסף הקדשים (כאן) והאמרי בינה (כאן) בשם רביד הזהב (פרשת משפטים) וההפלאה (כאן) בדעת הרמב”ם הסוברים שתוקף דין שליחותייהו הוא מהתורה. אבל לדעת הג”ר יצחק אלחנן ספקטור בנחל יצחק (כאן) שכתב שלדינא ודאי העיקר כדעת הראשונים שתוקף הגירות בזמן הזה אינו אלא מדרבנן הדרי קושיות כל האחרונים הנ”ל לדוכתייהו, ודבריו צע”ג.
ואמנם נחלקו האחרונים בשיטת הרשב”א והרמב”ן אם קבלת גרים בזמן הזה היא מדרבנן כמבואר לעיל מכל מקום דעת תוספות מפורשת בזה ביבמות (דף מ”ז ע”א ד”ה משפט) שקבלת גרים בזמן הזה אינה אלא מתקנת חכמים, והטעם כתבו בזה”ל: ‘כמו שחשו לנעילת דלת בפני לווין חשו נמי לנעילת דלת בפני גרים’. ומכאן העלה הגרב”צ עוזיאל בשו”ת משפטי עוזיאל (ח”א יו”ד סימן י”ג) הלכה למעשה שאם המקוה נמצא בבית המרחץ של גוים, ונשי עכו”ם מתרחצות שם, וזילותא גדולה להבית דין להכנס בו יש להקל ולהכשיר טבילת הגיורת שלא במעמד בית דין כדי שלא תנעול דלת בפני גרים’. וחלק עליו הגר”ע יוסף בשו”ת יביע אומר (ח”א יו”ד סימן י”ט אות י”ח) בלשון חריפה ביותר, וז”ל: “ראייתו אינה ראיה כלל, דהתם כשתנעול הדלת מטעם מומחים, לא יהא דין גרים כלל בזמן הזה, ושפיר חששו לנעילת דלת כזאת. אבל הכא שאין נעילת דלת אלא במקום מסוים, מפני שנתקלים שם באיזה סיבות, לא מצינו שום קולא בזה. ובייחוד להרכיב קולא מדעתינו במה שלא נזכר בגמ’ ופוסקים, זו ודאי לא שמענו ולא ראינו’. וכתב עוד (באות י”ט) “כל שכן האידנא דאחסור דרי ורוב הגיורות אין כוונתן לשם שמים רק לשם אישות וכיו”ב, ודי לנו להקל בעצם הגרות שאנו מוכרחים לקבלן כשבאים אלינו להתגייר מכמה טעמים וסיבות נכונות ומספיקות, אבל להוסיף עוד קולות כגון לטבול שלא בפני בית דין כדי שלא תנעול דלת בפני גרים, חלילה לומר כן, אדרבה מי יתן וננעלה דלת בפניהם, ומכל שכן שאחר הגרות על פי הרוב זה דרכם כסל למו, ואיש לדרכו פנה, ומחללין שבת, וכו’, וקשין לישראל יותר מספחת ואינם ראויים הללו לחוס עליהם ולהקל נגד דברי חכמים”, עכת”ד, עיי”ש. ועוד עיין מה שהארכתי בזה בספרי אוצר ברית אברהם הלכות גרים סימן רס”ח בפסקי יורה דעה סעיף ג’ ס”ק ב’ ובפסקי תשובות שם ס”ק כ”ב.

Skip to content