Sheva Brachot by Leil Hasder Muktzeh pot lid A Goy who leaves money on Sjabbat wrong name in a ketbuna

גידול חיות מחמד

Category: // By Rabbi: הרב ירון אשכנזי // Answer date: 30.10.2022

Share on facebook
Share on twitter
Share on telegram
Share on whatsapp
Share on email
Share on facebook
Share on twitter
Share on telegram
Share on whatsapp
Share on email

Question:

האם מותר לגדל כלב וחיות מחמד בבית?

Answer:

מעיקר הדין מותר לגדל כלב נוי קטן שאינו מסוגל להזיק כלל, כמבואר לעיל סימן ק’, וכן מותר לגדל ולסחור בכל סוגי הבעלי החיים שרגילים לגדל רק לשם נוי ושעשוע, בין טהורות הכשרות לאכילה ואפילו אם הם חיות טמאות האסורות באכילה כגון ציפורי שיר וכדו’. אבל חיות שרגילים לגדל באותו מקום לאכילה כגון ארנבים ושפנים גדולים, אסור לגדל אפילו אם כוונתו בזה רק לשם נוי ושעשוע, כי הלכה היא שלא רק שאסור לסחור בנבילות וטריפות, אלא גם אסור לסחור בבעלי חיים העומדים לאכילה, לכן בחוץ לארץ במקומות שבהם רוב הגויים רגילים לאכול בשר ארנבים ושפנים, אסור מעיקר הדין לגדל ארנבים גדולים, אבל ארנבים קטנים שמגדלים אותם על פי רוב רק לצורך נוי ושעשוע מותר. ובארץ ישראל שרוב היושבים בה נזהרים שלא לאכול ארנבים, מותר לגדל אפילו ארנב גדול וכדו’, כי אף שהוא ראוי לאכילה מכל מקום אינו מיוחד באותו מקום לאכילה.
אולם ממידת חסידות יש להמנע מגידול ציפורי נוי המצפצפים ואמרו בגמרא (סוטה דף מ”ח) שיש בגידולם סכנה לחורבן אותו הבית שמגדלים אותם בהם, וכן נלמד ממדרש (ויקרא) שממידת חסידות יש להזהר שלא להכניס שום בעל חי טמא לבית. ומדברי מדרש קהלת נלמד שיש להמנע מגידול כל בעל חי הזקוק לטיפול יומיומי קבוע הכרוך בביטול זמן והוצאת ממון שאין בהם תועלת אחרת מלבד נוי ושעשוע, ונתבאר הטעם מדברי רש”י (שם) לפי שזמנו של האדם צריך להיות מוקדש לעסק בעבודת ה’ ואותו הזמן שהוא מוכרח לבזבז על הטיפול ברווחת אותם בעלי חיים מונע ממנו מלממש את תפקיד האדם בעולמו, ובספר חסידים הוסיף שבהפניית הכספים המיותרים לגידול בעלי חיים מראה שחשיבות הטיפול בהם וברווחתם גדולה בעיניו יותר מפרנסת בני אדם העניים.
אולם לצורך פרנסה או רפואה [כגון שהורו לו הרופאים לגדל בעל חי לצורך בריאות נפשו] מותר לגדל לכתחילה אפילו בעל חי טמא בתוך הבית, ואין להמנע מכך אפילו ממידת חסידות, וכל שכן שמותר לכתחילה לגדל כלב נחיה בשביל לסייע לעיוור.
יש שכתבו על פי דברי המדרש שיש להמנע גם מגידול אקווריום, אולם בדברינו בגוף התשובה כתבנו לחלק, שאם אינו מצריך ביטול זמן רב והוצאה כספית גבוהה כגון החזקת אקווריום סביר וגם מגדל בהם דגים טהורים, אפילו ממידת חסידות אין מקום להחמיר בזה, ובפרט אם משתמש באקווריום כרהיט, ובפרט אם כוונתו בזה נגד עין הרע, כפי שמקובל וידוע שיש בגידול דגים בשביל להסיר ולמנוע מעליו עין הרע, אלא שעל המגדל בעלי חיים בבית יש להקפיד ממידת חסידות להזהר לתת להם מזונם קודם שאוכל קביעות סעודה אפילו בשבת .
*************** עיין במשנה שביעית (פרק ז’ משנה ג’) ובירושלמי בבא קמא (פרק ז’ הלכה ז’) שאסור לסחור בנבילות וטריפות, וכך נפסק ברמב”ם בפרק ח’ מהלכות מאכלות אסורות (הלכה ט”ז). ועיין בתוס’ בבא קמא (דף פ”ב ע”ב ד”ה אין) שלאו דווקא ‘לסחור’ אלא הוא הדין שאסור ‘לגדל’. דעת רבינו תם (בתוס’ שם) שדווקא אם כוונתו בשביל לגדל ולמכור לצורך אכילה אסור, וחלק עליו הרשב”א (בתשובותיו ח”ג סימן רכ”ג) ודעתו שכל שרגילים לגדל לצורך אכילה אסור לגדל אפילו שלא לשם אכילה, ומדברי התוספתא (שביעית פרק ה’ הלכה ה’) מתבאר שלא הותר לגדלם אלא לצורך פרנסה בלבד, וכ”פ בארחות חיים (הלכות איסורי מאכלות אות מ”ה ד”ה ואסרו), וראה מה שהארכנו בגוף התשובה בביאור מחלוקתם. והכרעת מרן בשו”ע יו”ד סימן קי”ז (סעיף א’) שאסור לסחור רק בבעל חי טמא ‘המיוחד’ למאכל, מדבריו העלו המהריק”ש בערך לחם (שם) והלבוש (שם סעיף א’) ומרן החיד”א (בשיורי ברכה שם אות ב’) שמותר לגדל צפורים טמאים המנגנים וכיוצא בזה, וכ”פ בדרכי תשובה (שם ס”ק י’) ובכף החיים (שם ס”ק ה’) [וכך יש להביא לזה ראיה פורתא מדברי רש”י בשבת דף קכ”ו ע”ב שכתב “כגון עשירים שמגדלים עורבין לגדולה”], וכך מוכח מתשובת הרא”ש המובאת בשו”ת מהר”ח אור זרוע (סימן פ”ב) ומשו”ת הלק”ט שמעיקר הדין מותר לגדל עופות טמאים בבית. ועיין בש”ך (ס”ק א’) ובכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף ס”ק ט’) ובפרי חדש (שם סימן קי”ז אות ב’]) שמכל מקום ראוי לחוש לדעת הרשב”א, שכל שהוא ‘מיוחד’ לאכילה, אסור לגדל ולסחור בו אף אם כוונתו בזה שלא לאכילה, על כן יש להחמיר לאסור על גידול ארבנים ושפנים גדולים במקום שמגדלים לשם מאכל. ועיין בדרכי תשובה (סימן קי”ז ס”ק י”ב) בשם ספר יפה ללב בשם ספר לי לישועה שלא מתייחסים לרגילות של רוב העולם, אלא לרגילות באותו מחוז, ולכן בארץ ישראל יש להקל גם בגדולים, ובכל מקום גם בקטנים שמגדלים על פי רוב לשם נוי. וכל זה מדינא, אולם ממידת חסידות מתבאר מדברי רבא בגמ’ סוטה (דף מ”ח ע”א) שיש להמנע לגמרי מגידול ציפורי נוי, משום שמביא קללה על הבית שיחרב, וממעשה דרבי שמעון בן חלפתא במדרש (ויקרא רבה כ”ב אות ד’) מתבאר שיש להמנע מגידול כל בעל חי טמא, ומדברי המדרש בקהלת (בובר פרשה ו’ סימן י”א) משמע שיש להמנע לגמרי מגידול בעלי חיים לנוי. ועיין מש”כ בזה בשו”ת באר משה (ח”ב סימן כ”ח) ובשו”ת חסד יהושע (ח”ג סימן י”ג) ובשו”ת בצל החכמה (ח”ה סימן ל”ה) ובשו”ת אפרקסתא דעניא (סימן קס”ג) ובשו”ת להורות נתן (ח”י סימן ע”ז) ובשו”ת חמדת הצבי (ח”ה סימן נ”ב) עוד ראה בדרך שיחה (על פרשת בראשית עמוד כ”ו) שהורה הגר”ח קנייבסקי שאפילו לצורך פרנסה יש להמנע מלהתעסק בגידול חיות לשעשוע. עוד עיין בדברי רש”י בקהלת (פרק ו’ סימן י”א) ובספר חסידים (סימן תתרל”ח) ובמה שהארכנו בביאור דבריהם בטעם שיש להמנע מגידול בעלי חיים, שמדברי רש”י מתבאר שהטעם הוא מצד ‘הזמן’ שנזקק להתעסק בגידולם ומדברי ספר חסידים מתבאר שהטעם הוא מצד שבדאגה היומיומית לרווחתם מראה שגדולה חשיבתם בעיניו יותר מהחשיבות שצריך להקדיש לרווחת בני אדם העניים. וראה בשו”ת להורות נתן (ח”י סימן ע”ז) ובשו”ת חמדת הצבי (ח”ה סימן נ”ב) ובשו”ת משנה הלכות (ח”ו סימן רט”ז) שמכאן כתבו לאסור גם על גידול אקווריום, וראה בגוף התשובה מה שכתבנו לפקפק בדבריהם והבאנו מה שכתב בספר אביעה סגולות (ערך עין הרע) שיש בגידול דגים בבית משום סילוק עיין הרע, וכך הבאנו עדות הג”ר אברהם יוסף על מנהג אביו מרן הגר”ע לגדל דגי נוי, על כן העלנו במסקנה שאומנם יש להמנע מגידול בעלי חיים אפילו טהור הכשר לאכילה ברם אינו אלא באם גידול הבע”ח תובע טיפול יומיומי קבוע ומתמשך. עוד הערנו בסיום התשובה שמכל מקום יש למגדל בעלי חיים להיזהר לתת להם מזונם קודם שיסעד בעצמו כנדרש בגמרא ברכות דף מ’ ע”א וגיטין דף ס”ב ע”א מהפסוק (דברים פרק י”א פסוק ט”ו) “ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת”. ונקטינן להלכה כדעת הרמב”ם (בפרק ט’ מהלכות עבדים הלכה ח’) והסמ”ג (סוף עשין פ”ז), שאינו אלא ממידת חסידות. ועיין במגן אברהם (סימן רע”א ס”ק י”ב) שציין לתשובת מהר”ם (סימן ש”ב) וגם הביא דעת הריצב”א שהחיוב להקדים להם מזונותיהם הוא מהתורה. וכן דקדק בשו”ת שבות יעקב (ח”ג סימן י”ג) מדברי הט”ז בסימן קס”ז (ס”ק ז’) ודחה דבריו, ודעתו שאינו אלא אסמכתא בעלמא. ועין בשדי חמד (מערכת א’ סימן ק’) שכתב להוכיח מדברי הפרי חדש (סימן ס”ו) שתוקף האיסור הוא מדרבנן. עוד ראה בשו”ת שאלת יעב”ץ (סימן טו”ב) שפסק, שאף אם אינו נמצא בביתו, אינו רשאי לטעום עד שיתן קודם לבהמתו. וראה בספר חסידים (סימן תקל”א, קס”ז) שדוקא באכילה מחוייב להקדים דשמא ישכח, מה שאין כן בשתיה דליכא טעמא דשכחה, ולכן מותר לשתות קודם הבהמה. וכן כתבו בספר בית דוד (סימן פ’) ובספר ירך יעקב (אורח חיים סימן ל”ח) ובשו”ת הר צבי (חלק אורח חיים סימן צ’). אולם בשו”ת כתב סופר (סימן ל”ב) פסק, שגם בשתייה הבהמה קודמת, והוכיח כן שהרי בגמרא דרשינן ואכלת ושבעת, ושבעת זו שתיה. וכן כתבו בעיקרי הד”ט (סימן ט’ אות נ”ב) וביפה ללב (אות י”ב), ולדינא נקטינן שרק קודם אכילת קבע יש להזהר בזה. ועוד עיין בזה בשו”ת אגרות משה (ח”ב סימן נ”ב). ואף שנקט הכתוב לשון בהמתך, נתבאר מדברי שו”ת שאילת יעב”ץ (סימן י”ז) שהוא הדין גם בדגים שאסור לאכול קודם שיתן להם מזונם. וכך מתבאר מדברי מרן החיד”א בברכי יוסף (או”ח סימן קנ”ז אות ד’) בשם מהר”א אזולאי ומדברי בן איש חי (שנה ראשונה פרשת בהר בחקתי סעיף ד’) שפסקו שהוא הדין ‘עוף’ שצריך לתת להם מזונתם קודם, וכ”פ בשו”ת משנה הלכות (ח”ו סימן רט”ז). ומותר להאכילם גם בשבת, לפי “מזונותם עליך” כנפסק בשו”ע (או”ח סימן שכ”ד סעיף י”ב): “מותר להאכיל [בשבת] תולעת המשי, “לפי שמזונותיהם עליך”. ופסק מרן הגרע”י בשו”ת יביע אומר (ח”ה או”ח סימן כ”ו) שהוא הדין דגים וכך מתבאר מדברי הביאור הלכה (סימן תצ”ז סעיף ז’) והמשנה ברורה (שם סימן תצ”ז ס”ק י”ד) שאין לחוש לצידה לפי שהם כבר מונחים בכלי. ועוד עיין בזה בילקוט יוסף (סימן קס”ז הערה ט’).

Skip to content